<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' בעל קרי</h1>
<h2>דף מ.</h2>
ונשאל רבינו האיי ז"ל, ודפרשיתון כי ראיתם בדברינו שבעל קרי שאין לו מים אל יתפלל, ושאלתם מי שראה קרי בלילי שבת או בלילי יום טוב, ביום היכי עביד, חייב [הוא] ליטהר ואע"פ שהוא חולה ובא לידי סכנה, או פטור הוא מן התפלות, או יש לו תקנה להחם חמין מערב שבת ומערב יום טוב ומכין שאם יארע לו דבר יערב בהן אחרים כדי שיהיו פושרין ויתנם על גופו. הכין חזינא שאם חושש אדם בשבת שמא יסתכן אם רוחץ עצמו במים צוננין פטור מן התפלה, והדבר ברור שאפילו דברים חמורים מן התפלה פטור מהן ואינו חייב לבא לידי סכנה. וחמין שהוחמו מערב שבת כבר פשיטא לן שאסור לרחוץ בהן כל גופו. וזכורים אנו כמה שבתות ממר רב אהרן גאון ז"ל שהיינו מתפללין בביתו והוא יושב מן התפלה עד הערב. אבל מה שאמרתם כי מכין חמין ומערב בהן, (ו)תנו רבנן [מ"ב ע"א] נותן אדם חמין לתוך צונן אבל לא צונן לתוך חמין דברי בית שמאי ובית הלל מתירין בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין. במה דברים אמורים בכוס אבל באמבטי חמין לתוך צונן ולא צונן לתוך חמין. רבי שמעון בן מנסיא אוסר. ואמר רב נחמן הלכה כרבי שמעון בן מנסיא. סבר רב יוסף למימר ספל הרי הוא כאמבטי, א"ל אביי והתני רבי חייא ספל אינו כאמבטי, ולמאי דסלקא אדעתין מעיקרא דספל הרי הוא כאמבטי ואמר רב נחמן הלכה כרבי שמעון בן מנסיא, רחיצה בחמין בשבת דשרי היכא משכחת לה, ומסקינן מי סברת רבי שמעון בן מנסיא ארישא קאי אסופה [קאי]. ובית הלל מתירין בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין, ור' שמעון בן מנסיא אוסר צונן לתוך חמין, ושרי חמין לתוך צונן. ומקשינן רבי שמעון בן מנסיא היינו בית שמאי, ואסיקנא הכי קאמר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל, ואסיקנא כולה לקולא, דאמר רב הונא בריה דרב יהושע חזינא ליה לרבא דעביד זימנין הכי וזימנין הכי, ולא קפיד, מדתני רבי חייא מערה אדם קתון של מים לתוך ספל מים בין חמין לתוך צונן בין צונן לתוך חמין. וההוא דאמרינן [ל"ט ע"א] לא ירחוץ כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מערב שבת, דוקא בשבת, אבל ביום טוב שרי לרחוץ כל גופו בחמין שהוחמו מערב יום טוב, דלא מדכר שחייב עליו משום שבות ולא משום רשות ולא משום מצוה אלא גזרה היא, וכי איגזרא בשבת אבל ביום טוב לא. וחמין שהוחמו ביום טוב אסורין ברחיצה ומותרין בשתיה. המקום יקדש אותנו ויקיים עלינו מקרא שכתוב וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'.
